בצידי הדרך 2012-13, טיול 4, וואדי ערה, מדריכה טל רז
וידוי קטן : נולדתי
וגדלתי בקיבוץ של "השומר הצעיר", מקום בו לובשים חולצה כחולה עם שרוך
לבן, מניפים דגל אדום ליד דגל ישראל, קוראים "על המשמר", וחולמים על
ציונות, סוציאליזם ואחוות-עמים, בדיוק כמו שכתוב בכותרת של העיתון הנ"ל
הז"ל. בעצם לא רק העיתון הוא
ז"ל, כך היה נדמה לי במשך שנים ארוכות, שהרי כל הפעלים שהוזכרו זה עתה,
"לובשים", "מניפים", "חולמים", נדמה שצריך היה
שייאמרו בלשון עבר, את מקומם דחקו הציניות והריאל פוליטיק, שאנו מתבצרים בהן כאילו
אין ברירה אחרת. החלומות והאמון ביצירת
חברה מתוקנת בתוך ביתנו פנימה ובינינו לבין שכנינו, נראים כבלתי ניתנים להשגה
וכמושג תמים ואנאכרוניסטי.
והנה נקרתה לנו
ההזדמנות להציץ מבעד לאשנב אופטימיות, הרומז כי לא הכל שחור, ועם מעט רצון טוב
ושכל ישר, יש מקום לאופציה הנשכחת והזנוחה של קיום נורמלי ושקט, איש תחת גפנו
ותאנתו, איש בצד שכנו, מקבל ומתקבל, מכבד ומכובד, ואולי אפילו פעם, אוהב ונאהב ?,
מי יודע.
את האשנב המואר
והאופטימי הזה פתחה בעבורנו טל רז, אשת קציר (ואשת נועם, על פי אישה וגם על פי
הליכותיה).
פוגשים את טל בצומת
ברקאי ותוך כדי נסיעה אל נקודת התצפית באום אל קוטוף (ויש האומרים אום אל קטף) מקבלים מטל מעין
"פתיח לאיזור" המתאר את המורכבות שלו מבחינת מיקום הקו הירוק, מיקום גדר
הבטחון, פיצול של כפרים הנמצאים משני עברי הקו והבעיות הנובעות מכך.
בהגיענו לתצפית
הנ"ל אנחנו מקבלים המחשה ויזואלית לפתיח :
הוואדי שהוא הקו הירוק, חוצה את הכפר ברטעה, ואת הישובים מכאן ומכאן, רואים את
תוואי השטח שלא מקלים על המצב, ועוד. כאן
גם מספרת לנו טל על היוזמות המשותפות של תושבים ערבים ויהודים בתחומים השונים
ע"מ להחיות את האופציה הוותיקה והזנוחה של דו קיום : עמותת התיירות המשותפת, מאמץ משותף למנוע
מהפיכת העיר העתידית חריש למגלופוליס ענק מימדים שדורס ערכי טבע ונוף, בית ספר
משותף, דו לשוני, ליהודים וערבים ועוד ועוד.
מהתצפית באום קוטוף
אנו נוסעים לפאתי הישוב חיננית, מתארגנים להליכה ונכנסים ליער ריחן, או אום ריחן,
בקטע שנקרא "יער אגדות הילדים",
האמת ששפע הירוק והפרחים, גורמים גם לי להרגיש כילד בחנות צעצועים. רקפות, כלניות בכל הצבעים, כתמות, סחלבים, ועוד
ועוד ועוד. מסחרר. מנסים לתפוס כמה שיותר, להשתאות מהיופי ולצלם.
עוצרים ליד כמה
ממערות הקבורה הפזורות בשטח ומקבלים קצת הסברים בעניין השימושים השונים של המערות
בתקופות השונות, ממשיכים מערבה כשוואדי מלולה מלווה אותנו מצפון לנו, ומגיעים לבית
היערן, שהוא תחנת שמירה מהתקופה הבריטית
בלב יער ריחן, שכבר אז הוכרז כשמורת טבע. מטפסים לקומה העליונה ומתצפתים על
הפנורמה הנפלאה הנשקפת ממנו.
ממשיכים. עוברים ליד מספר בתים בודדים ("בית עבדאללה אל יונס"), וממשיכים מערבה, על מדרונו הצפוני של נחל נרבתה,עד לפאתי ברטעה ומתארחים כמה דקות בחצר ביתו של עִיאד שהוא בן הכפר, סוחר לפי משלח-ידו ובן משפחת עבדאללה יונס לפי ייחוסו, הוא ובני משפחתו מקבלים אותנו בחמימות ובכוס קפה עם הל, ואנחנו מחכימים בנושאי המשפחתולוגיה היונסית, (הבתים המבודדים שעברנו קודם, זוכרים ?), בעניין פיצול הכפר משני עברי הקו הירוק והסיבוכים הנובעים מכך בענייני נסיעות, נישואין, פרנסה וכיו"ב.
נפרדים בתודה מעִיאד וממשפחתו ומגיעים לקטע הקניוני שנקרא "קניון הנמרים", מתוודעים לסיפור שמאחורי
השם : אבו נימר שפגש נמר ויכול לו, אם כי במחיר של כף-יד אכולה, אבל מה זה לעומת
תהילת עולם ?
קניון הנמרים מוביל
אותנו לעין ברטעה, שנעשתה בו עבודת פיתוח מסויימת, אלא שהמים שלו נכלאו בתוך קופסאות
בטון והבאר הדקורטיבית שנבנתה שם רק מרמזת על מה שהיה פה פעם בטרם היות "מקורות".
משם אנחנו ממשיכים ומטפסים לכיוון קציר ב"דרך הביוב" (כך טל), משקיפים מסככת
התצפית שבשולי קציר על כל הפנורמה שאת חלקה הלכנו כל היום ובבוקר השקפנו עליה
מכיוון אום אל קוטוף,
ממשיכים משם לאל אחוואט,
אתר ארכיאולוגי בפאתי הישוב קציר, שיש ארכיאולוגים הסוברים כי הוקם על ידי עממים
ים תיכוניים יוצאי סרדיניה (בהסתמך על מבנים דומים משם), ושזאת היא, אולי, חרושת
גויים עירו של סיסרא, שר צבאו של יבין מלך חצור (יעל, היתד בראש וכו', אתם
זוכרים).
השמש מנמיכה במערב
מאחורי ארובות חדרה, וכאילו העוגה הירוקה והפורחת שאכלנו כל היום מלוא פינו וכל
חושינו באמצעות הדרכתה הרהוטה הנעימה והזורמת של טל אינה מספיקה,
אנחנו מתכבדים
בדובדבן : טל פותחת את ביתה בפנינו, לכוס תה-צמחים וקפה, עוגות שנאפו במיוחד
בשבילנו וסיור מרתק בעולמה האמנותי (הבית נראה מבחוץ ומבפנים כגלריה של דברי אמנות
מקסימים) והרעיוני. בדרכה הפשוטה והנוגעת
ללב היא מספרת לנו על בית הספר המשותף, יהודי-ערבי שילדיה לומדים בו ועל הפוטנציאל
האופטימי שגלום באיזור. הכל אנשים. אנחנו גם נחשפים ליצירותיה של טל כצורפת
ולנגרות הוירטואוזית, מעשה ידי נועם, האיש של טל.
חשבנו טיול, קיבלנו
מסע. ארץ נסתרת ונפלאה שנמצאת ממש מתחת לאף, עם אופטימיות שקטה, ללא סיסמאות
והתלהמות, עם הרבה תום-דרך ולב, וכוונות טובות המגובים בעשייה יום-יומית, באמונה באדם
ובעתיד שפוי.
תודה לך טל ותודה לאסכולות על השידוך.
כל התמונות שצילמתי נמצאות ב-
https://plus.google.com/photos/118398693892893762652/albums/5850473577627467553?banner=pwa
התמונות שצילמה אראלה נמצאות ב-
https://plus.google.com/photos/118398693892893762652/albums/5850640813560736033?banner=pwa
תודה אראלה !
תמונות ששלחו ורד גיבשטיין ורותי אפלברג נמצאות ב-
https://plus.google.com/photos/118398693892893762652/albums/5851247225361286017?banner=pwa
תודה לשתיכן וגם לשרון שתיווכה בעניין,
הסרט שצילם איתן נמצא ב-
https://www.youtube.com/watch?v=1HoediC3Zus&list=UUOYaeZjYsEu8_G3VBwPJNWQ&index=1
תודה גם לאיתן רב הכשרונות !
להתראות,
אבי
